והנה שאול קבל העונש והודה בגזרה ואמר עם היות שנקרעה מלכותו בבקשה ממך שתכבדני נא נגד זקני עמי ונגד ישראל, כל שכן שמה שאני שואל מעמך הוא עבודת האל, וזהו ושוב עמי והשתחויתי להשם שהוא דבר הגון ותכלית משובח, וכן עשה ששב שמואל אחרי שאול והלך אחריו לכבוד המלכות, והשתחוה שאול להשם ונתן לו תודה על אשר גמלו כרחמיו וכרוב חסדיו נתן אויביו לפניו לחרב:
(הרב מביא כמה דעות בענין חטא שאול ולמה לא נתקבלה תשובתו) ואמנם בענין חטא שאול ולמה לא נתקבלה תשובתו כמו שקבל האל יתברך תשובת דוד ע״ה כבר כתבו בו רבים. ור׳ יוסף אלבו בספר העיקרים אשר לו בפ׳ כ״ו מאמר רביעי (דף קכ״ה) הרחיב המאמר בו באופן מספיק מאד, והכלל העולה מדבריו ומדברי כל מי שנתישר דעתו בזה הוא מסתעף לשלשה דעות, וקודם זכרונם אעיר במה שאמרו חכמינו ז״ל בפרק ב׳ ממסכת יומא
(דף כ״ב ע״ב). אמר שמואל מפני מה לא נמשכה מלכות שאול? מפני שלא היה בו שום דופי, דאמר ר׳ שמעון בן יהוצדק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה בו מאחריו, שמא תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחריך. רמזו בזה אל שלמות מדותיו ולכן היו הדעות בענשו שחטא במה שבינו למקום והם אלו:
הדעת האחת מה שחשבו אנשים ששאול חטא באומנות המלך, ודוד חטא במה שהוא אדם ולא במה שהוא מלך, ושהענין בדמות שני סופרים, האחד חטא בעשותו שטר שקרן, והשני חטא בבשר ערוה, כי אין ספק שהחוטא בתאות המשגל טעה טעות אדם במה שהוא אדם ולא במה שהוא סופר, וראוי שילקה ויחזור לאומנותו, ואשר שקר באומנותו ועשר השטר מזוייף יענש שלא ישוב עוד לעשות מעשהו ולא יעבוד עוד עבודתו, וכן היה שאול שחטא במשפט המלך בעניני המלחמות קרע השם את מלכותו מעליו, ודוד שחטא לבד במה שהוא אדם נענש באופן אחר ולא נעקרה מלכותו, ובסוף קבל האל יתברך תשובתו ששב אל השם וכסא כבוד הנחילו:
הדעת השניה שתשובת דוד המלך היתה שלימה בכל תנאיה, כי הוא הודה בחטאו כמו שאמר
(תהלים ל״ב ה׳) אודה עלי פשעי להשם, ושאול כסה חטאו כמו שאמר הקימותי את דבר השם כי שמעתי בקול השם, וכבר בא הטעם הזה במדרש תהלים (מזמור ק׳), וסמכוהו למאמר שלמה
(משלי כ״ח י״ב) מכסה פעשיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם, לפי שדוד לא התנצל מחטאו, אבל אמר וחטאתי נגדי תמיד, ושאול התנצל תמיד באמרו כי יראתי את העם וגו׳ כי חמל העם וגו׳ וההתנצלות בתשובה מונע גדול אליה, גם תשובת דוד היתה לשמה ולא בוש מלפרסם חטאו אבל אמר
(תהלים נ״א ט״ו) אלמדה פושעים דרכיך ושאול היה חס על הכבוד כמו שאמר
עתה כבדני נא נגד זקני עמי, כי לא בקש כפרה וסליחה כי אם כבוד בעיני בני אדם, ולכן מה ששאל (רוצה לומר הכבוד באותה שעה) נתן לו, ומה שלא שאל (סליחה וכפרת אשמים לעד) לא נתנה לו. גם היו לו לשאול המדות המגונות במלכים ולדוד היו בהפך, וביאור זה כי ראוי למלכים שיהיו אכזריים לאויביהם ורחמנים לעבדיהם, ושאול היה בהפך כי חמל על אגג אויבו ולא חמל על נוב עיר הכהנים אשר הרגה לפי חרב על לא חמס בכפם, ודוד לא עשה כן שהיה מכה מואב והעבירם במגרה ובחרצי הברזל וחמל על עמו, באמרו לפני המלאך המשחית
(שמואל ב כ״ד י״ז) אנכי חטאתי ואנכי העותי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי. גם ראוי למלך מדה שנית שיטיב ויגמול חסד למטיבים עמו, כי אם לא יעשה זה מי ימסור נפשו בעבור כבודו, ושאול לא עשה כן ולא הטיב לדוד שגמלהו טובה בענין גלית הפלשתי ורדף אחריו להרגו, ולא עשה כן דוד אבל צוה לשלמה על בני ברזילי הגלעדי לפי שקרבו אליו בברחו מפני אבשלום. גם ראוי למלכים מדה שלישית שלא יהיה המלך חמדן אבל יהיה שונא בצע, כמו שהזהירה התורה
(דברים י״ז י״ז) וכסף וזהב לא ירבה לו, ושאול לא היה כן שאמר הכתוב עליו ויעט אל השלל, אבל דוד היה מחלק השלל ואומר לכל עמו הא לכם ברכה משלל אויבי השם. גם ראוי למלכים מדה רביעית שיהיה המלך איש חיל ולא ירא פני איש, ושאול אמר כי יראתי את העם ואשמע בקולם, אבל דוד היה עושה משפט וצדקה לכל עמו ולא היה ירא מפני איש ולא נושא פנים. גם ראוי למלכים מדה חמשית שידברו אמת ועולה לא ימצא בשפתותיהם, ושאול אמר דברי שקר לשמואל הנביא אשר חמל העם ויקח העם, וזה היה שקר שהוא לקחו ולא העם, אבל דוד בבוא אליו נתן הנביא לא אמר כי אם אמרי אמת. גם ראוי למלכים מדה ששית שיהיה המלך ירא שמים כמו שאמר
(שם שם כ׳) לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה וגו׳, ושאול היה סר מן המצוה ועבר על דבר השם בגלגל ובמלחמת עמלק, אבל דוד אמר
(תהלים י״ט י״ב) גם עבדך נזהר בהם וגו׳. הנה להיות תשובת דוד שלימה ותשובת שאול חסרה, ולהיות התוארים והמדות המשובחות האלה בדוד המלך עליו השלום והיה שאול נעדר מהם, קרע השם את ממלכות ישראל מעליו ונתנו לדוד ולזרעו עד עולם:
הדעת השלישי (והוא היותר מתישב שבכלם והוא נוטה לדעת הראשון) הוא, שדוד לא חטא במצוה פרטיית שנצטוה בה אחר שהיה מלך אלא במה שצותה התורה לכלל האנשים, ולכן היה ענשו שוה לעונש כל האנשים, הוא חטא באיסור אשת איש ובשפיכת דמים, נענש בעריות נשיו ובשפיכת דם בניו, אבל שאול חטא במצות פרטיית והיא המצוה הראשונה שנצטוה בה אחרי שנמשח למלך, והיא מהצד המתיחד אל היותו מלך, שאמר לו שמואל שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך ומה שאמר גם כן לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו, ובעבור זה נענש שאול בהסרת המלכות מזרעו ושימות בלא עתו, ומפני זה אמרה הבעלת אוב בשם שמואל אל שאול על אשר לא שמעת בקול השם ולא עשית חרון אפו בעמלק ומחר אתה ובניך עמי, רמז כי בעבור אלה השני מצות פרטיות נפסק המלכות ממנו ומת בלא עתו. וכבר אמרו חכמינו ז״ל בויקרא רבה (סוף פרשת קצ״ה ע״ד) דברים יורו על זה, אמרו על חמש חטאות מת שאול שנאמר
(דברי הימים א י׳ י״ג) וימת שאול במעלו אשר מעל בהשם, שאמר לו שמואל שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך והוא לא עשה אלא ואתאפק ואעל העולה, על דבר השם אשר לא שמר, שחס על אגג ועל שהחריב נוב עיר הכהנים, וגם לשאול באוב, והוא עבר בשואל אוב וידעוני, ולא דרש בהשם וימיתהו, ואמר שאול אל הכהן אסוף ידיך. הנה בצד מה העירו על הדעת הזה שחטא שאול במה שצוה עליו בייחוד במה שהוא מלך, ויורה על זה מה שייעד השם אל יהוא
(מלכים ב י׳ ל׳) שיתקיים המלכות עד זרעו דור רביעי בעבור ששמע המצוה הפרטית שנצטוה בה להשמיד בית אחאב ועובדי הבעל. ולכל שלשת הדעות האלה העיר החכם הנזכר בספר עקרים.
ומשום יגדיל תורה ויאדיר שיערתי אני בזה דעת רביעי והוא, ששאול לא קובלה תשובתה והיה גדול עונו מנשוא, לפי שחטא במיעוט אמונה ובמיעוט אהבה את השם, וזה שהשלמות המשוער אצלינו הוא שני מינים, אם שלמות אנושיי במדות הראויות לאדם במה שהוא אדם, ואם שלמות אלהי באמונה והדבקות הראוי לאחד ממנו באשר הוא איש ישראל, ושאול אין ספק שהיה שלם במין הראשון מהשלמות במה הוא איש ולכן אמרו חכמינו ז״ל
(יומא פרק ב׳ כ׳ ע״ב) שלא היה בו שום דופי ושהיה מוכתר במדות המשובחות, אבל היה חסר מהשלמות האחרון והוא המבדיל העצמי וצורתו האחרונה הראויה לו מאשר הוא מישראל, והיא האהבה והדבקות והאמונה האמתית בו יתברך וההכנעה לתורתו ולמצותיו כעבד נאמן לפני אדוניו. אמנם דוד היה שלם בשלמות האנושי ושלמות הישראלי, והיה נכנע לבו למצות האל יתברך ולתורתו כבן יכבד אב ועבד אדוניו, ועם היותו מלך היה נזהר בהם באמרו
(תהלים י״ט י״ב) גם עבדך נזהר בהם, ואם חטא היה חטאו במה שהוא אדם בינו לחבירו לא בינו למקום. הנה אם כן חטא שאול במיעוט אמונה ואהבת השם יתברך, ולהיות האמונה והאהבה שרשי המצות והעבודות כלם היה החטא בהם כקוצץ בנטיעות וכהורס התורה כלה. אבל דוד לא חטא כי אם במצוה הפרטית מעשים להמשכו אחרי תאוות המשגל ולא היה בזה פקפוק אמונה ומיעוט אהבה, וכמו שאמר
(שם קי״ט ל׳) דרך אמונה בחרתי וגו׳, ואמר
(תהלים ק״ל ו׳) נפשי להשם משומרים לבקר,
(שם ט״ז ח׳) שויתי השם לנגדי תמיד, ולכן לפי שהיה לבו שלם עם השם אלהיו לא נפסק ממנו המלכות, ונאמר עליו תמיד שהיה שלם עם השם, ואמר יתברך אל שלמה
(מלכים א ט׳ ד׳) ואתה אם תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתום לבב וביושר וגו׳. והנה יורה שזה היה החטא בשאול ממה שאמר שמואל אל שאול בגלגל (בסימן י״ג י״ג) נסכלת לא שמרתי את מצות השם אשר צוך וגו׳, הנה ייחס אליו מה שחטא בינו לבין המקום ומיעט האמנה וההכנעה, ואמר שנסכל ושברצונו ובכוונתו לא רצה לשמור מצות השם, והיה זה למיעוט אמנותו בדברי שמואל כי לא האמין בדבריו וחשב שלא יבא ושהמלחמה תעשה בתחבולותיו ולא בכח אלהי, ועל כן אמר יתברך לשמואל נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי ואת דברי לא הקים, ואמרו שב מאחרי לא יאמר כי אם להעדר האמנה ובמיאוס בדברי השם, וכן אמר לו כי מאסת את דבר השם, ואמר כי חטאת קסם מרי, והמיאוס והמרי הזה לא אמרו כי אם על העדר האמונה והאהבה לדברי השם יתברך, ולכן היה המשפט האלהי וימאסך השם מהיות מלך, אבל דוד שאמר
(תהלים קי״ט צ״ז) מה אהבתי תורתך דבקתי בעדותיך, נתן השם יתברך לו את בריתו שלום וכסא כבוד הנחילו, ע״ד
(משלי ח׳ י״ז) אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני, עם היות שהענישו על חטאו אשר חטא במעשה כשאר בני אדם. וכבר רמזו על זה חכמינו ז״ל במדרש תהלים (מזמור כ״ז), אתה מוצא בשעה שבא שמואל למשוח את דוד היו מלאכי השרת מקטרגין לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים מפני מה אתה נוטל מלכות משאול ונותנה לדוד? אמר להם אני אראה לכם מה בין שאול לדוד, שאול הלך ונשאל באורים והתומים כיון שראה את הפלשתים אמר לכהן אסוף ידיך ולא הפסיק לגמור את הדבר, אבל דוד בשעה שהפלשתים באים עליו בעמק רפאים באותה שעה התחיל לשאול באורים ותומים, שנאמר
(שמואל ב ה׳ כ״ב) ויוסיפו עוד פלשתים לעלות וישאל דוד באלהים וגו׳. הנה רמזו בזה שהיה דוד שלם באהבת האל יתברך ואמנותו, והיה שאול מואס בדבריו ובלתי שלם באמונות ולזה נענש בקריעת מלכותו עם היות שהיה שלם בשאר המדות האנושיות, כמו שאמרו במדרש שמואל (פרשה י״ז) שהיה ירא חטא ושפל רוח ומבזבז נכסיו וחס על נכסיהם של ישראל, כי היה שלם במה שבינו לחבריו ולא במה שבינו למקום ודוד היה בהפך. הנה אם כן במה שכתבתי הותרו שלשת השאלות האחרונות, אם הרביעית למה היה עונש שאול כל כך מופלג וקשה ולא קובלה תשובתו כמו שקובלה תשובת דוד, וכבר אמרתי בהתרה ארבעה דעות כלם נכונים למבין, ואם החמשית איך אמר בכאן קרע השם את ממלכות ישראל בהיות שכבר נענש על מה שחטא בגלגל, והיה ההיתר בזה כי על מה שעשה בגלגל נגזרה עליו שלא תתקיים המלוכה בזרעו אבל לא אמר שימות בלא עתו ולא שיפסק המלכות ממנו, ואם לא היה חוטא במלחמת עמלק היה חי שנים רבות ועם מלכותו תמיד, ועתה באותו עון שעשה במלחמת עמלק קרע השם את ממלכות ישראל ממנו ומת בלא עתו ונמשח דוד למלך בחייו שהוא קריעת מלכותו באמת. ואפשר עוד לומר שאם לא היה חוטא שאול בעמלק היה מתכפר לו החטא הראשון ונמחל לו על ידי תשובה, ועתה נחתם דינו לקרוע הממלכה ממנו ובלא כפרה וסליחה עוד, ואם השאלה הששית בלא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, כבר פירשתי הכתוב לדעתי שלא יכוון לומר שאם היה יתברך מכפר עון שאול היה משתנה ומתנחם, אבל שכוון לבד על מה שפירשתי בו, והותרו אם כן השאלות כלם: